<h1>מרדכי סימנים קי"ד—קי"ח</h1>
<h2>דף לו:</h2>
קליפי אגוזין והגרעינין חייבין בערלה דפרי הם מכאן משמע שיש לברך על גרעיני גודגדניות ועל גרעיני אפרסקים ושל תפוחים וכל מיני גרעינין של פירות בורא פרי העץ. [בוסר] שיעורו כפול הלבן ופחות מכאן לא הוי פירא ומכאן יש ללמוד דעל בוסר פחות מכפול הלבן לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בפה"א: [קורא] כיון דסופו להקשות לא הוי מאכל ולא נטעי ליה אינשי אדעתיה [דקורא אבל צנון נטעי אדעתא] דפוגלא פי' לאוכלו כשהוא רך וא"כ אותן לולבי גפנים וקליפה חיצונה של שקדים [אם] אוכלין אותם כשהם רכין כיון דלאו אדעתא דהכי נטעי להו מברך עלייהו שהכל נהיה בדברו: ומדלגבי ערלה כו' וכן פסק בעל הלכות גדולות אבל מהר"ם מאיוורא היה אומר [הא] דלגבי ערלה לאו היינו פירא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אבל בארץ ודאי הוי פרי ומברכין עליו בפה"ע ובברכות ליכא חילוק בין בארץ בין בחו"ל: זנגבילא רטיבתא דהיינו לטוייר"א כתב ר' אבי העזרי נראה דאינה נחתכת בסכין של נכרים אלא נתלשת דלא גרע מקורט של חלתית דפ"ב דע"ז (לט.) וכדאמרי' פ' כל הבשר (קיב.) גבי צנון אי נמי יש להם כלים המיוחדים לכך וה"ק הכא תלמודא האי המלתא שריא ופירש"י ז"ל כגון לטוייר"א ואשמועינן דאין בו משום בשולי נכרים (ונאכל) [דנאכל] כמות שהוא חי ויש להם כלים מיוחדים לכך אי נמי סתם כליהן אינן בני יומן ולתערובת יין ולשאר דברים האסורין לא חיישינן דאומן לא מרע נפשיה: ויבשתא ולא כלום וכן מסמר של גרופלא שקורין נגלין אין רגילות לאוכלו אלא ברטיבתא ואין מברכין עליו ביבשתא וכן הדין בפילפלין אבל עץ קנמון מברכין עליו בפה"א מפני שרגילין לאכול אותו ביובש וגם הוא גדל על הארץ כמו קנים: ועל צוקרי ומושקא"ט בפה"ע כי יערת הדבש הוא ומושקא"ט מברכין עליו בפה"ע שגם נוהגין לאכול אותו ביובש: כל שיש בו מה' המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות וכן קלירטה שעושין מקמח מברכין עליהם בורא מיני מזונות. וכן כשנותנין קמח לתוך פולין או עדשים או לתוך כרישין או לתוך שקדים שעושין לחולה אם עושין אותו כדי שיסעוד הלב ונותנין בו קמח אז צריך לברך בורא מיני מזונות ואם לדבק בעלמא אין צריך לברך בורא מיני מזונות וטוב להחמיר ולגומעו תוך הסעודה לאחר ברכת המוציא ופטור ממה נפשך.
